מסלול החיים
מסתבר שלימודים אקדמאיים לא מספקים לבוגר האתיופי מפתח להתברג למשרות מכניסות ויוקרתיות. אתיופים רבים, גם אם הצליחו לסיים תואר אקדמי, אינם מוצאים עבודה מתאימה ונאלצים להשתלב במשרות כגון קופאיות, שליחים וכיוצא בזה. ממילא הם לא מצליחים להגיע לרמה סוציו-אקונומית גבוהה.
למה זה ככה?
כנראה שלא מדובר באפליה מצד המעסיקים בלבד. עולה חדש מאתיופיה, או דור ראשון בארץ, לא יכול כמעט להגיע להישגים מקבילים לאלה של הישראלים הותיקים – קיים פער תרבותי עצום שעליו לסגור, ואין לו העזרה בבית שניתנת גם מבלי-משים במשפחות ישראליות ותיקות. לישראלים הותיקים "יש קשרים, אז הם לא צריכים פרוטקציה". לאתיופי חסרים הקשרים האלה. הרבה ידע מצוי בידי הישראלים הותיקים, רק מעצם העובדה שהם "ישראלים ותיקים", ומתייעצים כשצריך בקרוב-רחוק שהוא (למשל) קצין בכיר בצה"ל. ידע זה איננו זמין לאתיופים וגם אין להם את מי לשאול, וגם אם צריכה להיות להם "פרוטקציה" הם לא תמיד יודעים להפעיל אותה…
יוצא שהסטודנטים האתיופיים מתקבלים, אם בכלל, למוסדות ולמסלולים פחות יוקרתיים, ובסוף המסלול גם לא מצליחים לעבור את בחינת הכניסה של המעסיקים.
המסלול החדש
המסלול הרצוי הוא שהתלמידים האתיופים המוצלחים יוכלו להגיע למשרות מקצועיות בשוק, בעלי הכנסה ומסלול קידום, ולבנות לעצמם מעמד סוציו-אקונומי גבוה.
איך עושים את זה?
הדרך להגשמת החזון הוא ללוות את הצעירים לאורך זמן, החל מבחירתם למסלול ועד להשתלבות במשרה מתאימה.
לצורך איתור מועמדים מתאימים יצרנו שיתוף פעולה עם מחלקת הרווחה בעיריית יבנה (לינק לאתר שלהם). בעיר יבנה יש אוכלוסיה גדולה של יוצאי אתיופיה, רובם הגיעו במבצע שלמה (לבדוק) ועברו מסלול לימודים רגיל בארץ (יסודי ותיכון). ההכרות הטובה של מחלקת הרווחה את הצעירים ומשפחתם אפשרה לגבש גרעין של תלמידים המועמדים למסלול. העובדה שכל הקבוצה מגיעה מיבנה מקלה על הצעירים, המשפחות והעמותה ומאפשרת ליצור סביבה תומכת לצעירים.
כל המועמדים עברו סדרה של בחינות וראיונות. הצעיר נדרש להיות בעל יכולת לימודית מתאימה, בעל כישורים חברתיים, ובעל מוטיבציה ונכונות להיכנס למסלול הארוך, תוך הבנת המאמצים שידרשו ממנו.
לצורך השלמת הפערים הוכן מסלול של מכינה מורחבת לצעירים אלו. המכינה היא לב המסלול מבחינת ההוצאה ותשומת הלב שנדרשה. המכינה הוקמה בשיתוף פעולה הדוק עם טק-קרירה (לינק לאתר שלהם) – עמותה ששמה לה ליעד לפתוח אפשרויות העסקה ליוצאי אתיופיה בתחום ההי-טק. המכינה התקיימה בתנאי פנימייה. במשך 7 חודשים למדו הצעירים מבוקר עד ערב. בנוסף ללימודי מכינה רגילים, כגון תגבור באנגלית, במתמטיקה, ובמדעים התווספו שיעורים ייעודיים לתלמידים כגון סדנת הכוון מקצועי, סדנת פיתוח אישי, וסדנאות אחרות (אולי להציג בלינק סילובוס של המכינה?).
בנוסף בוצעו פגישות רבות עם הצעירים, אחד על אחד (כעין מפגש משפחתי), בכדי לסייע להם בבעיותיהם ולעזור להם לבחור את המסלול האקדמי שהם רוצים בו.
השלב הבא הוא קבלה לפקולטות שנבחרו. כאן מסייעת העמותה בתהליכי ההרשמה ובמימוש הטבות שונות שמגיעות לצעירים. כגוף מוכר ומקושר העמותה מגשרת על החוסר שקיים לאתיופים בהתמצאות בסבך הבירוקרטיה הישראלית. עם הקבלה לאוניברסיטה יש לסייע לצעיר בבחירת דיור מתאים, ויצירת סביבה נוחה ללימודים עבורו.
בהמשך מתעתדת העמותה ללוות את הסטודנטים בלימודים, לסייע להם בבעיות שונות, ולעזור להם לסיים את הלימודים בהצלחה. לקראת סיום הלימודים תסייע העמותה לצעירים בהשגת משרות מתאימות, ותלווה את קליטתו של כל צעיר במשרה בשלבים הראשונים. לאחר שהצעיר ייקלט בהצלחה במקום העבודה יוכתר הפרויקט בהצלחה.
שותפים
- מחלקת הרווחה בעיריית יבנה – לאיתור מועמדים מתאימים, ותמיכה בצעירים ומשפחתם לאורך המסלול
- טק-קרירה – בהקמת המכינה
כמה מספרים ותמונת מצב עדכנית
הפרויקט התחיל באוגוסט 2008. בסיוע עריית יבנה אותרו (X) מועמדים. 15 מתוכם עברו את הבחינות והצטרפו למכינה.
המכינה נמשכה 7 חודשים של לימודים אינטנסיביים והתקיימה בקיבוץ נחשון. בסה"כ למדו הצעירים בהיקף השווה ל (XXX) שעות לימוד (אקדמיות). זאת בנוסף לאינספור פגישות אישיות שנערכו. את המכינה סיימו בהצלחה 11 צעירים.
לקראת שנת הלימודים תש"ע נרשמו המועמדים לאוניברסיטאות. רובם (?) הצליחו להתקבל לפקולטות שביקשו. אחרים מימשו בחירה שניה שלהם. רק אחד (?) המסיימים לא התקבל למוסד לימודים גבוהה.
כעת העמותה נערכת להמשך ליווי הצעירים על ידי הקצאת מנטור לכל אחד מהם, והמשך מעקב בעמותה.
במקביל, ולאור ההצלחה, הועלתה יוזמה ליצירת פרויקט נוסף, דומה, עליו שוקדים בעמותה ברגעים אלו.
